סוף שנות ה-80, תל אביב, דירה שכורה, כאן הכל התחיל.... נוסטלגיה במיטבה!!!

חודש וחצי עם יד שבורה ומגובסת והשבתה כמעט כללית של כל הפעילויות אליהן הייתי רגילה הותירו לי המון זמן להגיע לדברים שלא נגעתי בהם כבר שנים ביניהם קופסאות של תמונות ישנות ודהויות. באחת הקופסאות מצאתי מקבץ של תמונות שהחזיר אותי במכונת זמן הרחק אל שלהי שנות ה-80 העליזות. אני, בשנות העשרים לחיי, שוכרת, לבד....דירת חדר וחצי בצפון הישן של תל אביב. כשאני חושבת על זה היום זה נשמע ממש לא יאומן, שאז, מעבודה רגילה לגמרי עם משכורת בסיסית ביותר, יכולתי לשכור דירה בתל אביב, לשלם את כל התשלומים הנלווים ולהחזיק אוטו קטן וחמוד - פיאט 127... למי שזוכר, ולא עוד לא היה אז הייטק.....
יש משהו קסום בעיניי בתמונות הישנות והמאוד לא איכותיות שאני מעלה בפוסט הנוסטלגי הזה. הוא מחבר אותי חזק לשורשי ה"הום סטיילינג" שלי, לתקופה שצרוף המילים הזה בכלל עוד לא היה קיים, לפחות לא בארץ. אצלי זה היה בדם מאז שהייתי ילדה. אפילו הפינה הקטנה שהייתה לי בחדר שחלקתי עם אחי, חדר שהיה מחולק באמצע עם מחיצת פרספקט, אפילו הפינה הזו הייתה תמיד צבעונית ומיוחדת ודאגתי לשנות ולחדש אותה מדי פעם.
בדירה השכורה, בפעם הראשונה שחייתי ממש לבד באושר גדול, בדירה הזו נתתי דרור לכל קישורי היצירתיים, האומנותיים והעיצוביים, וכן פה הייתה ההתחלה, לכל מה שאני היום!!!

באותה תקופה גם התפתחה אהבתי הגדולה לצילום ואני כל כך שמחה שדאגתי לתעד את כל היופי הזה שהיה מסביבי.

הרהיטים, חלקם היו בדירה מראש, את חלקם הבאתי מבית הורי וחלק קניתי בשוק הפשפשים

איפה, איפה כורסת הנדנדה הזו???? למה לא שמרתי עליה????......

את כל עבודות הטלאים, הכריות והאפליקציות הכנתי בעצמי

בתקופה הזו גם ציירתי המון ועיצבתי לי קיר עם חלק מהציורים שלי. ומדהים עד כמה התמונה הזו חדה וברורה לעומת שאר התמונות. אין לי מושג איך זה קרה, כי עד כמה שזכור לי צילמתי את כל התמונות בפעם אחת.

חלק מהפריטים שנמצאים במטבח מלווים אותי עד היום, בייחוד כלי האמייל שנקנו אז בחו"ל. והיום במרחק של  יותר מ-30 שנה הם הפכו להיות לפרטי וינטאג' אמיתיים...... ושימו לב לסטיילינג...........

את פינת האוכל קניתי בשוק הפשפשים 

וזו גולת הכותרת.... חדר השינה שלי - מזרון גומאויר על הרצפה, שטיח פרווה מהעיר העתיקה בירושלים, וטלפון, אויי הטלפון....יחד עם ספר הטלפונים הפתוח לרווחה... היום זה נחשב לשיא הסטיילינג האפשרי, ואני בכלל לא ידעתי שאני כזאת........

אני כל כך שמחה שגיליתי את התמונות האלה ועוד יותר שמחה שיכולתי לשתף אתכן בפיסת ההיסטוריה הפרטית שלי. מקווה שתסלחו לי על האיכות הירודה של התמונות, מבטיחה לחזור להרגלי בפוסט הבא ולפנק אתכן בתמונות הרבה יותר מוצלחות.
 המשך שבוע נעים לכולכן
באהבה
טלילה