שפע הירידים והמכירות הביתיות שהתקיימו לפני החגים ותוך כדי החגים הזכירו לי נשכחות. כמויות עצומות של עבודות יד וחפצים מעוצבים שגדשו את דף הפייסבוק שלי הזכירו לי שפעם לפני המון שנים גם אני הייתי ב"סרט" הזה...
זה היה בתחילת שנות השמונים...אוגוסט....קיץ.... חם!!!!
התכוננתי ליריד עבודות יד שהתקיים ביפו העתיקה.
אני מסתכלת על התמונות האלה (וסליחה על האיכות... בכל זאת תמונות מהמאה הקודמת....) ולא מאמינה שאני, לבד, הכנתי את כל השפע הזה.
אלו היו ימים טרום המזגנים, תדמיינו... תל אביב המהבילה, ואני, כל כולי בתוך החוטים, הבדים וחומר המילוי הסינטטי...... אני זוכרת שהייתי הולכת לישון בתשע בערב, וקמה ב- 3 לפנות בוקר, אז היה קריר ונעים יחסית, פותחת את מכונת התפירה ומתחילה לעבוד. לילה אחר לילה.
את הדוגמאות לכל היצורים המתוקים האלה לקחתי, עד כמה שזכור לי, מחוברות יפניות שהיו גדושות בדוגמאות מדהימות. כמובן שבחוברות הכל היה מוקטן ואני הייתי צריכה להגדיל את הדוגמאות לגודל הרצוי.
אני מסתכלת על כל הבובות המורכבות האלה, עם כל החלקים והתוספות ולא מאמינה שאני הכנתי אותן... כמה עבודה!!!!
מלבד הבובות הכנתי גם המון כריות עם אפליקציות, שאותן אהבתי במיוחד וגם קישוטים לתליה על הקיר.
ושוב, סליחה על איכות התמונות....
ומי לא זוכר את הולי הובי המתוקה, שנראה לי שעושה עכשיו קאמבק וינטאג'י מפואר....
וזו זכורה לי כעבודה המטורפת ביותר... בובות פרווה!!! איך הצלחתי לתפור אותם????? והכי קשה היה להפוך אותם ולסגור אחר כך את הפתח....
אני כל כך שמחה שהקפדתי לצלם ולתעד את כל היופי הזה. ולשמחתי נשארו לי כמה פריטים מהיריד הזה, עד היום, שמורים היטב בבויידם.
וכך נראה הדוכן ביפו
ואני ליד הדוכן עושה חישובים....
אך... היו ימים.....
לסיכום, במרחק של כמה עשרות שנים, אני יכולה להגיד לכן שכל שפע היצירתיות שהיה לי אז בצעירותי נשאר ועוד הוכפל ונראה לי שיישאר איתי כבר לנצח.... ונשארו רק געגועים לזרועות הדקיקות... (יחסית....) שאיפשרו לי ללבוש גופיות קלילות מוכנסות לתוך מכנסיים וארוזות בחגורה דקה....
בהזדמנות זו אני רוצה לאחל המון הצלחה לכל היוצרות באשר הן, תמשיכו ליצור ולהנות, תמיד!!!
באהבה
טלילה
זה היה בתחילת שנות השמונים...אוגוסט....קיץ.... חם!!!!
התכוננתי ליריד עבודות יד שהתקיים ביפו העתיקה.
אני מסתכלת על התמונות האלה (וסליחה על האיכות... בכל זאת תמונות מהמאה הקודמת....) ולא מאמינה שאני, לבד, הכנתי את כל השפע הזה.
אלו היו ימים טרום המזגנים, תדמיינו... תל אביב המהבילה, ואני, כל כולי בתוך החוטים, הבדים וחומר המילוי הסינטטי...... אני זוכרת שהייתי הולכת לישון בתשע בערב, וקמה ב- 3 לפנות בוקר, אז היה קריר ונעים יחסית, פותחת את מכונת התפירה ומתחילה לעבוד. לילה אחר לילה.
את הדוגמאות לכל היצורים המתוקים האלה לקחתי, עד כמה שזכור לי, מחוברות יפניות שהיו גדושות בדוגמאות מדהימות. כמובן שבחוברות הכל היה מוקטן ואני הייתי צריכה להגדיל את הדוגמאות לגודל הרצוי.
אני מסתכלת על כל הבובות המורכבות האלה, עם כל החלקים והתוספות ולא מאמינה שאני הכנתי אותן... כמה עבודה!!!!
מלבד הבובות הכנתי גם המון כריות עם אפליקציות, שאותן אהבתי במיוחד וגם קישוטים לתליה על הקיר.
ושוב, סליחה על איכות התמונות....
ומי לא זוכר את הולי הובי המתוקה, שנראה לי שעושה עכשיו קאמבק וינטאג'י מפואר....
וזו זכורה לי כעבודה המטורפת ביותר... בובות פרווה!!! איך הצלחתי לתפור אותם????? והכי קשה היה להפוך אותם ולסגור אחר כך את הפתח....
אני כל כך שמחה שהקפדתי לצלם ולתעד את כל היופי הזה. ולשמחתי נשארו לי כמה פריטים מהיריד הזה, עד היום, שמורים היטב בבויידם.
וכך נראה הדוכן ביפו
ואני ליד הדוכן עושה חישובים....
אך... היו ימים.....
לסיכום, במרחק של כמה עשרות שנים, אני יכולה להגיד לכן שכל שפע היצירתיות שהיה לי אז בצעירותי נשאר ועוד הוכפל ונראה לי שיישאר איתי כבר לנצח.... ונשארו רק געגועים לזרועות הדקיקות... (יחסית....) שאיפשרו לי ללבוש גופיות קלילות מוכנסות לתוך מכנסיים וארוזות בחגורה דקה....
בהזדמנות זו אני רוצה לאחל המון הצלחה לכל היוצרות באשר הן, תמשיכו ליצור ולהנות, תמיד!!!
באהבה
טלילה
